ג’בל חמזה: סודות שידרוג הפלטפורמות לניסויי טילים בלב המדבר המצרי

ג’בל חמזה הוא אחד מאתרי ניסוי הטילים החשובים במצרים, והוא ממוקם במדבר ליד קהיר. לאתר זה יש היסטוריה ארוכה שראשיתה בשנות החמישים של המאה הקודמת, כאשר מצרים החלה לפתח תוכניות טילים מקומיות בשיתוף מומחים זרים. האתר כולל מתקנים המתמחים בבדיקת מנועי טילים, במיוחד אלו הפועלים על דלק נוזלי, שכן המאמצים התמקדו בפיתוח טכנולוגיה זו כדי לענות על צרכים ביטחוניים ואסטרטגיים.

מהנדסים גרמנים ניסו לפתח ארסנל טילים בדלק נוזלי שאפתני עבור נאצר. התוכנית נכשלה בסופו של דבר כשהגרמנים והמצרים לא הצליחו לייצר את הטיל.

אבל תוך כדי כך הם הצליחו ליצור תשתית לייצור טילים וניסויים במדינה. זה כלל פלטפורמת בדיקה קבועה בג’בל חמזה (30.129° 30.605°). שני תצלומים נדירים ביותר מסרט תיעודי גרמני מציגים את פלטפורמת הבדיקה כפי שהופיעה בשנות ה-60.

 

עמדת בדיקה שנייה נבנתה בשנת 1967 (30.127422° 30.612736°). מכיוון שאז הגרמנים כבר עזבו, עדיין לא ברור לגמרי מי בנה אותה. גם תמונות לוויין משנת 2007 מצביעות על כך שפלטפורמת הבדיקה לא הושלמה.

מצרים נטשה לפחות זמנית את תוכניותיה לפיתוח טילים מקומית והזמינה במקום טילי סקאד סובייטיים . לאחר ששינתה את הבריתות של המדינה בשנות ה-70 והתרחקה מברית המועצות, שלחה מצרים כמה טילי סקאד ל-DPRK לצורך הנדסה לאחור בתחילת שנות ה-80.

זו גם הייתה תקופה שבה תוכנית הטילים של מצרים הייתה לא פעילה לחלוטין. המצעד בו חוסל אנואר סאדאת ב-1981 היה גם הפעם האחרונה שבה הוצג טיל מצרי בפומבי.

צפון קוריאה ביצעה הנדסה לאחור בהצלחה של טילי סקאד ולאחר מכן מכרה קו ייצור שלם למצרים. מאמצי הייצור התרכזו סביב מפעל Sakr, מתקן שהוקם במקור כמפעל 333 עבור מאמץ הטילים בהובלת גרמניה.

מה קרה אחר כך לא לגמרי ברור. חלק מהמקורות מדברים על שיפורים בעיצוב הסקאד הבסיסי, בעוד שמקורות אחרים מדברים על העניין המצרי בטיל נודונג . הגישה של מצרים לטכנולוגיית Nodong נותרה בגדר תעלומה.

 

 

עם זאת, יש סימנים לכך שתוכנית הטילים של מצרים עדיין חיה. בשנת 2010, המצרים שינו או השלימו את עמדת הניסויים השנייה בג’בל חמזה, וציידו אותו במבנה-על, תעלת להבה מכוסה ומכשול פיצוץ משוריין.

משנת 2007 עד 2010, המצרים גם בנו את המבנה המסתורי הזה בג’בל חמזה, שייתכן שהיה תכנון לבונקר אחסון, פלטפורמת בדיקת מנוע בדלק נוזלי או משטח שיגור לחלל שלא הושלם.

 

בשנת 2013 יורט משלוח של חלקי טילי סקאד מצפון קוריאה המיועדים למצרים, מה שמעיד לפחות שנראה כי מאמצי פיתוח טיל הסקאד נמשכים.

בתחילת 2020 בוצע השיפוץ  של שתי פלטפורמות הבדיקה. זה כלל קירות פיצוץ גדולים יותר וכן תיקונים לכיסויים עמידי להבה, שיכולים להחזיק אלמנטי קירור. אז נראה שהתוכנית  עדיין פעילה.

 

תוכנית טילים בדלק נוזלי במצרים

מצרים מפתחת טילי דלק נוזלי כבר עשרות שנים. במהלך שנות ה-60 היא נהנתה מתמיכה טכנית זרה (במיוחד מגרמניה) לבניית טילים מתקדמים כמו “קאהיר” ו”אלדפיר”. עם הזמן, הטכנולוגיה שבה נעשה שימוש התפתחה, אך דגש גדול יותר עבר לטילים בליסטיים המונעים בדלק מוצק בשל יעילותם וקלות הפעלתם בהשוואה לטילים המונעים בנוזל.

למרות זאת, פיתוח מנועי דלק נוזלי נותר חשוב להרחבת יכולות הטילים, במיוחד אם מצרים רוצה לשפר את הדיוק והטווח של הטילים שלה או לשפר את יכולות החלל שלה.

 

שיפורים באתר ג’בל חמזה בשנת 2020

בתחילת 2020 הופיעו דיווחים המצביעים על שיפוץ ומודרניזציה של עמדות ניסוי מנועי טילים בג’בל חמזה. עדכונים אלו מצביעים על כך שמצרים מבקשת לשמור על יכולתה בתחום זה, ואולי לעבוד על פרויקטים חדשים. טכנולוגיות מודרניות יכולות לתרום לשיפור היעילות של הבדיקות ולהגברת הדיוק בניתוח ביצועי המנוע.

 

פרויקט אל-קאהיר ואל-דאפר

מצרים פיתחה את טילי “אל-קאהיר” ו”אל-דאפר”, שהם טילים בליסטיים קצרי טווח. טילים אלו יוצרו בשיתוף פעולה עם מדענים גרמנים שעבדו על תוכנית הטילים הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה.

• • אל-דאפר : טווח של כ-350 ק”מ.
  • אל-קאהיר : טווח של עד 450 ק”מ.

למרות המאמצים המוקדמים הללו, פרויקטים אלו נתקלו בבעיות טכניות עם דיוק ואמינות ביצועים, ומעולם לא הגיעו לשלב מבצעי בפועל.

 

שנות ה-70 וה-80: שיתוף פעולה עם סין וצפון קוריאה

לאחר מלחמת 1973, ועם הגיוון במקורות הנשק, פנתה מצרים לשיתוף פעולה עם מדינות כמו סין וצפון קוריאה:

• טילים סיניים (CSS-2): חלק מטכנולוגיית הטילים נרכשה מסין בשנות ה-70.
• שיתוף פעולה עם צפון קוריאה:
  • מצרים העבירה את טכנולוגיית טילי הסקאד הסובייטית ופעלה לפיתוחה מקומית.
  • מדיווחים עולה כי מצרים סייעה לצפון קוריאה לייצא טילי סקאד בתמורה להשגת טכנולוגיות לפיתוח גרסאות מקומיות.

תוכנית סקאד והתפתחויות מקומיות

בשנות ה-80 וה-90, מצרים התמקדה בפיתוח דגמים שונים של טילי סקאד:

• • • Scud-B: טווח של עד 300 ק”מ.
    • Scud-C: טווח של עד 600 ק”מ, עם שיפורים במטען ובדיוק.
    • גרסאות מצריות מפותחות:
      • מאמינים שמצרים פעלה לפיתוח גרסאות משופרות של טילים אלה המכילים את הפיתוחים המקומיים שלה.

המצב הנוכחי והסיכויים העתידיים

מעמדה הנוכחי של תוכנית הטילים של מצרים נותר מעורפל בשל האופי החשאי של פרויקטים אלה, אך ידוע כי מצרים מתקדמת יותר ויותר בארכיטקטורת ההגנה שלה. אם ההשקעות בתחום זה יימשכו, סביר להניח שנהיה עדים להתפתחות יכולות טילים מתקדמות או אפילו שיגור של חלליות מצריות בעתיד.

קרדיט: ערביכ דפנס