תימן: שטיפת מוח וגיוס ילדים בחסות ומימון האו”ם

החות’ים מגייסים ילדים והאו”ם? כותבים עוד דוחות

החות’ים ממשיכים להתעלל בתימנים החיים באזורי השליטה החות’ית ולכפות עליהם את דרך החיים על פי האסלאם השיעי הזיידי בפרשנותם המחמירה, וכמובן גם לשטוף את מוחם של הילדים ובמסרי שטיפת המוח החות’ים המשולבים גם נגיעות הלל ושבח למשטר המולות באיראן, שהרי צריך להכין את דור העתיד לדרך הנכונה המשותפת לחות’ים ולמשטר האיראני, ומטרת שטיפת המוח היא לגייס את הילדים כבשר תותחים למיליציות החות’יות.

אחד האבסורדים הוא שעל אף ולמרות שישנם עשרות דוחות או”מ על שהחות’ים מגייסים ילדים ומנצלים לשם כך את מערכת החינוך, הדבר לא מונע מהאו”מ – כלום להמשיך לממן את מערכת החינוך החות’ית באמצעות פרויקטים רבים ומגוונים שנהגו ע”י מיטב המוחות של מומחי האו”ם – כלום, שנועדו לסייע לילדים התימנים לקבל חינוך טוב יותר…

 

וכך בתיאטרון האבסורד בחסות האו”מ – כלום, תוכלו לראות בבתי הספר החות’ים, הנהנים מתוכניות “סיוע חינוכי” במימון האו”ם – כלום, ספרי לימוד לכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי, המהללים ילדים חיילים גיבורים, והספרים מלאים בתמונות של חיילים-ילדים גיבורים אוחזים בנשק, ותמונות של חיילים-ילדים שנהרגו ותמונות מדממות אחרות, או סתם תמונות של כלי נשק שמעטרות ספרי לימוד שונים.

ורק אזכיר שכל זה קורה על אף שהחות’ים חתמו על “תוכנית פעולה” עם הא”ם, להפסקת גיוס ילדים, ומניעת שימוש בילדים בסכסוכים מזויינים… והאו”ם – כלום ממשיך בגישה של שמירת “ניטרליות” והמשך מימון למי שממשיכים להפר זכויות אדם ולנצל ילדים, ופעם אחר פעם מוכיחים שחתימתם על “הסכמים” לא שווה את הנייר עליו הם מודפסים. (מזכיר למישהו את התנהלות האום מול ארגוני הטרור הפלסטינים?)

 

דוגמה לשטיפת המוח החות’ית: סיפורו של תומר – גיבור על חות’י
כאמור, לא רק תמונות חיילים-ילדים יש בספרי הלימוד החות’ים, אלא גם סיפורי הלל לגבורת החיילים-ילדים, ולמקום של כבוד זוכה סיפורו של “אבו פאדל” או בשמו האמיתי: הני מוחסן סאלח תומר (“أبو فاضل” – هاني محسن صلاح طومر = Hani Mohsen Salah Tomer) או בקיצור – תומר (طومر = Tomer) נער ממחוז סעדה, שנהרג בפברואר 2021, ומוצג בספרי הלימוד כגיבור על שסיפור גבורתו עולה ומאפיל על גבורתו של סלאח א-דין.

כדי להתחיל להבין את הסיפור המהוקצע של תומר בספרי הלימוד לתלמידי בית ספר יסודי, שנתפר לצורך שטיפת מוח לילדי בתי הספר החות’ים, נתחיל במשמעות הכינוי שניתן לתומר: “אבו פאדל”, ואסביר שמשמעות המילה פאדל (فاضل) היא: מכובד, נדיב, נעלה, ולפאדל יש גם משמעות דתית אסלאמית שפירושה חסד אלוהי.

וצריך להבין שכחלק מהלהט הדתי המוחדר במרץ לילדים, מחדירים בהם את האמונה שילד שמגויס לצבא החות’י, הוא לא סתם בשר תותחים חסר חשיבות, אלא יכול להפוך למפקד גדול ונערץ כמו תומר, שנכתבו עליו שירים, ומהללים את שמו כגיבור נעלה שווה ערך לגיבורי אומת האסלאם, וכורכים את סיפורו בכפיפה אחת לסיפורים על עלי בן אבי טאלב שהיה נושא הדגל של צבא מוחמד בקרב התעלה (קרב המחנות) ועל חוסיין בן עלי בקרב כרבלא.

קרדיט: רשתות חברתיות

כמובן שסיפור מותו מתובל בכל המוטיבים הנכונים, וכך מציגים את סיפור שבו המסר המרכזי “נאמנות היא הדרך” (נאמנות לחות’ים ולאסלאם בפרשנותם) על הילד שהפך לחייל בשירות המיליציות החות’יות, שנשלח להילחם נגד “התוקפנות האמריקאית-סעודית ושכירי החרב שלה” בקרבות בכל רחבי תימן, ובהם קרבות “היסטוריים” באזור נג’ראן, ג’יזאן, החוף המערבי, ובאזור אל-ג’וף.

ומספרים לילדי בית ספר יסודי, שתומר – הילד שנולד בנפת היידן שבמחוז סעדה, הפך כנער למפקד גדוד חרמ”ש בחטיבת חי”ר 143 בצבא החות’י, שבקיאותו בקוראן וגבורתו היוו השראה לחייליו, ושהוא היה שותף “לניצחונות החשובים והיקרים ביותר של המלחמה הצודקת והנעלה” של החות’ים באויביהם, ושהוא “הצליח לחולל ניסים שלא ניתנים להשגה אלא רק בידי המאמינים באל, במטרה ובפרויקט הקוראני הגדול” של החות’ים.

ומספרים לילדים שסיפור מות הקדושים של תומר בקרב בו הגיבור נהרג, היה גבורה אפית שאין דומה לה בתולדות המלחמות.

 

החות’ים כדרכם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם וכמובן שסיפור הקרב מתובל גם הוא בקשקשת תעמולה ומספרים לילדים שהקרב ההירואי של המיליציות החות’יות היה נגד “חיילים סעודים ושכירי חרב תימנים וסודנים שנמלטו מתקיפות הצבא והוועדות העממיות” ושהאויב הפחדן ברח מפסגות ההרים “בסצנה של השפלה, קלון וחרפה למשטר הסעודי ולכל מי שהתגייס לסייע לו”.

וכמובן שלוחמי המיליציות החות’יות מתוארים כמי “שנמצאים בשיא הגבורה, הגבריות והאומץ, לא מפחדים מאש ולא מפחדים מהמוות ולא בורחים, עד שהם נהרגים בעודם חזקים באומץ ובנחישות, חמושים באמונה ובמורל גבוה, כדי לפגוש את אלוהים.”

קרדיט: ערב ניוז

 

מספרים לילדים שתומר נהרג בזמן שניסה לחלץ פצועים ולאחר שחילץ פצועים הוא ניסה לחזור לעמדות צבא המיליציות החותי’יות עוד פעמיים כדי להביא אוכל ותחמושת לחיילי מיליציות חות’יות שהיו נצורים במצב קריטי תחת אש משלושה כיוונים, של כוחות סעודים ותימנים שהתקרבו לעמדות של החות’ים (כן, אותם כוחות אויב שברחו בפחד…) ושהחות’ים נאלצו “להחליף עמדות” (אסור להגיד שהחות’ים ברחו והסתתרו במחסות שלא בקו האש…) ובניסיון השני של תומר להגיע לעמדות החדשות, למרות שהוא “הצליח לחמוק מאש האויב”, רכבו נפגע והוא ירד ממנו ונהרג מירי.

עוד מספרים לילדים, שלאחר שעות רבות חולצה גופתו של תומר הגיבור, ואז ראו שהוא נהרג כשהוא אוחד בנשק בידו, וגופו מנוקב מכדורים רבים, שהיו מתוצרת אמריקאית, צרפתית, בריטית, ו… ישראלית.

כן, בסיפור הגבורה של תומר יש סתירות, אבל החות’ים מספרים סיפור עם מוטיבים שנועדו לשטוף את מוחם של הילדים, ולא נותנים לבעיות זניחות כאלה להפריע להם במלאכת הקודש של גיוס ילדים כבשר תותחים לצבא המליציות החות’י, בחסות ומימון האו”ם – כלום.

 

אוסיף סיפורו של תומר התפרסם בעיתונות החות’ית, ושהרשת מלאה בשירים וסרטוני הלל לשהיד הגיבור, רבים מהם משולבים צילומים וסרטונים שלו, חלקם עם דבריו של תומר כילד שטוף מוח קיצוני, אחרים עם דבריו של תומר כנער שהיה ללוחם מנוסה וקיצוני אף יותר, ואציין שיש סרטונים שבהם רואים את תומר מגיע לכוח הנצור כשהוא נוהג תחת אש בנגמ”ש (BMP-1) שעליו העלו פצועים, ולאחר מכן מראים טנדר עם פצועים שנטען שתומר היה הנהג, ואז רואים רכב משוריין (שלל מהסעודים) וכשהמשוריין נפגע מירי ונעצר, רואים דמות שנטען שמדובר בתומר, יורדת מהמשוריין ונפגעת מירי כדורי מקלע.

סיפורו של השהיד הגיבור תומר, מסתיים במסר הנכון שהוא הקריב את חייו ואת נשמתו למען אללה וכדי להציל את חבריו שהיו נצורים בקרב, ואת דרך ההקרבה והנאמנות הזו הוא למד מדרך הקוראן ומדרכו של מנהיג החות’ים השהיד חוסיין בדר א-דין אל-חות’י, שנהרג בקרב באזור מראן שבמחוז סעדה, בספטמבר 2004, לאחר מספר חודשי מצוד שניהל אחריו צבא תימן, ושהקרבה זו היא תוצאה של הגיבורים המאמינים בדרך הנאמנות והאמונה בצדקת הדרך, המטרה ועקרונות המוסר של דרכם של החות’ים.

אציין שהקרב בו מצא תומר את מותו, התרחש לא רחוק מכפר ביר אל-מרזיק (بير المرازيق = Bir Al-Maraziq) שנמצא בנפת ח’אב ווא א-שאאף (خب والشعف = Khabb wa ash Sha’af) שבמחוז אל-ג’וף (בשביל הידע הכללי אציין שנפה זו בעלת אוכלוסייה דלילה שמונה כמאה אלף איש, גדולה יותר משטח כל מדינת ישראל…)

 

מילה לסיום
אפשר להניח שארגוני או”ם – כלום ימשיכו לכתוב דוחות על שהחות’ים גיסו אלפי ילדים, והחות’ים ימשיכו לנצל את מערכת החינוך וימשיכו לגייס בבתי הספר ילדים – חיילים, ולאמן אותם אימונים צבאיים בבתי הספר ובמחנות צבא.

ואפשר גם להניח שהעולם “הנאור” ימשיך לצקצק בלשונו, ובמקרה הטוב להביע את מורת רוחו ואולי אף לגנות בחריפות את החות’ים שמגייסים ילדים לצבאם, ואפשר להניח שהאו”ם – כלום והעולם “הנאור” ימשיכו לעצום עיניים לפשעי המלחמה של החות’ים, וימשיכו לממן את החות’ים ואת מערכת החינוך הרקובה שלהם.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון   קרדיט לתמונות: אל מאסבאר