בקצרה מול אויבינו – שנה ל”חרבות ברזל”. חלק ב’

ואחרי כל אלה, וגם אחרי כל מה שעברנו, מדינת ישראל ממשיכה להיות המממנת הגדולה ביותר של הטרור המופנה נגדה. מאות משאיות של סיוע המתקרא הומניטארי נכנסות בכל יום לרצועה, בעיקר דרך מעבר כרם שלום. לפני 07 אוקטובר גבתה החמאס מיסים בהיקף שנע בין 3- 10 אלפים שקל מכל משאית כזו,וכספים אלו, יותר מאשר מזוודות הכסף הקטרי, שימשו כמשאב הכספי העיקרי שעמד לרשות הארגון. היום סכומים אלו נראים מצחיקים בהשוואה לקופון שאנשי החמאס גוזרים על כל משאית. למעשה מוצרי המזון נכנסים לרצועת עזה ללא כל תשלום, אך אנשי החמאס, באמצעות רשת משתפי פעולה, ובהם אנשי אונר”א וסוחרים המקורבים לתנועה מוכרים מוצרים אלו במחירים מופקעים, תוך ניצול האוכלוסיה הנואשת ומצוקתה. הרווח שהחמאס גוזרת מכל משאית יכול להסתכם בלמעלה ממאה אלף שקלים, וזאת אחרי שחלק ניכר מהמוצרים מגיע לאנשי הארגון עצמם, שכמובן אינם משלמים על מוצרים אלה. לא בכדי, במנהרת מסתור ששימשה את סנואר בח’אן יונס נמצאו עשרות מליוני דולרים שסנואר הותיר מאחוריו בלא לחשוב פעמיים. כסף בא וכסף הולך.

שליטת חמאס בסיוע האזרחי, ישירות,או באמצעות אונר”א, שעובדיה בחלקם הגדול הינם אנשי חמאס באופן מלא, היא אחד האמצעים העיקריים לשליטת חמאס על האוכלוסיה. לתושבים ברצועה ברור שמי שיצא נגד החמאס, פשוט לא יזכה למזון, אם ינסה להשיג מזון באופן עצמאי, אנשי החמאס יפגעו בו קשות, והם עלולים גם להרוג אותו ואת בני משפחתו.
כשמבקשים להבין, כיצד אוכלוסיית הרצועה מצליחה לשרוד למרות המציאות הלא פשוטה, צריך לזכור שרבים מאוד מתושבי הרצועה הינם מוטבים של מנגנון תשלום התמיכות של החמאס, שאמנם אינו מסודר, אך יעיל ביותר. לצד זאת, מאות ואלפי ארגונים אסלאמיים וערביים מגייסים, מאות מליונים, ואולי אף מליארדים של דולרים לטובת תושבי הרצועה. די להקיש בגאחד ממנועי החיפוש באינטרנט את מילות המפתח “תרומות לתושבי עזה”, בשפה הערבית, כדי לקבל רשימה חלקית של גופים אלה. בנוסף, מקבלים רבים מתושבי הרצועה תמיכה מבני משפחה שהיגרו לחו”ל, ובהעדר סעיפי הוצאה אחרים, כמעט כל הכסף הזה מופנה לרכישת מזון.

ועדיין, תהיה זו טעות ליחס את תמיכת רוב תושבי הרצועה בחמאס, רק בפחד, ובתלות בשליטת החמאס באספקה. אנשי החמאס יצרו מערכת תעמולה השולטת באופן כמעט מוחלט על הרחוב, על המדיה ועל התודעה של האוכלוסיה. מדובר ברשת השפעה משוכללת, שיודעת לשדר את הנראטיב החמאסי, ואין מולה כמעט עמדות מנוגדות. המסר החמאסי לפיו מוטב לאבד הכל, “מרכוש ועד החיים שלך ושל יקיריך, כדי להגן על הכבוד הלאומי המזוייף”, הוא הקו השליט, לא רק בקרב מי שאינם שותפים למחיר הכבד, כמו תושבי איו”ש, רבים מערביי ישראל, ומרבית האוכלוסיה בעולם הערבי (ראה הפגנות התמיכה בחמאס, ממרוקו ועד בחרין, דרך מצרים וירדן), אלא גם בקרב האוכלוסיה העזתית, שחלקה הגדול שמח ועולץ בכל עת שטיל איראני, לבנוני, תימני או חמאסי מהרצועה נצפה בשמיים. נכון שיותר ויותר תושבים ברצועת עזה התפקחו בעקבות המחיר הכבד, ותמיכתם בחמאס הינה מס שפתיים שנועד להגן על עצמם מהשליטה החמאסית, אך גם ללא האיום הזה, ניתן לראות, לא מעטים מקרב תושבי הרצועה שממשיכים לתמוך בחמאס.
מול מערך התעמולה המשומן והיעיל של החמאס שכולל בראש וראשונה את רשתות הטלויזיה הערביות הגדולות, ובראשן “אלג’זירה” הקטרית, ומערך תעמולה יעיל מאין כמותו ברשתות החברתיות, החל בטלגרם, דרך, רשתות “טיקטוק”, פייסבוק ו”איקס (טוויטר לשעבר), כמעט לא ניצב מענה נגדי הן מצד ישראל, הן מצד מדינות המערב, וכמובן שלא מצד הרש”פ והפת”ח, הנתפסים כמושחתים ורקובים עד היסוד. תעיד על כך ההתנגדות ההמונית לכל נסיון מעצר של פעיל טרור באיו”ש ע”י מנגנוני הרש”פ וההתבטאויות העוינות לכל מעשה, או אמירה של בכירי הרש”פ הן ברחוב, והן ברשתות החברתיות.

תושבי דרום לבנון וה”דאחיה” – הפרבר השיעי של ביירות, שהשמיעו בעבר הכרזות רהב על מוכנות לעימות ולתשלום המחיר, לצד תמיכה חד משמעית בנצראללה ודרכו, שמרביתם המוחלטת, הפכו לפליטים נשמעים כיום קצת פחות החלטיים מבעבר, ומולם, נשמעים יותר ויותר קולות של בני העדות האחרות, בדגש על הנוצרים והדרוזים, הקוראים לשים קץ למצב בו הארגון השיעי הוא השלטון האמיתי של לבנון.
חשוב לזכור עם זאת, שלאחר המהלומות הקשות שספג חזבאללה, ניתן לראות גם ניצנים של שיקום פנימי בשורות הארגון, בימים האחרונים, גידול במספר הרקטות, ובפגיעתם. אין ספק שההלם הראשוני מהמהלומות שספג החזבאללה, הולך ומתפוגג. בהכוונה איראנית הדוקה, מתמנים מחליפים למחוסלים, והחלה בניית תכניות פעולה חדשות. לא בכדי, דווח על הגעת אסמאעיל קאא’ני, מפקד כוח “אלקדס” במשמרות המהפיכה ללבנון לפגישה עם האשם צפי אלדין, מחליפו של נצראללה, ועל האפשרות שזה גם חוסל יחד עם צפי אלדין. האיראנים אמנם מכחישים את דבר החיסול, אך בינתיים קאא’ני, טרם נראה בציבור.
ומכאן ל”ראש הנחש”. הוא אמנם ספג כמה מהלומות מורליות, כמו כשלון שתי המתקפות על ישראל, חיסול אסמאעיל הניה, בתוך מתקן הארוח של משמרות המהפיכה ועוד. עדיין, היעד המרכזי של פיתוח נשק גרעיני, כאמצעי להשמדת ישראל נותר בעינו. בשנה שחלפה, ניצלו האיראנים את הזמנם והסטת המיקוד, כדי להתקדם בצעדי ענק לעבר מטרתם. הידיעות על “רעידת אדמה” מסתורית באזור מדברי מרוחק מכל ישוב באיראן, מעוררות לא מעט הערכות, שאינן בלתי סבירות”, שהאיראנים עשו ניסוי גרעיני תת קרקעי. אם כך אכן קרה, אנו מצויים ב”מזרח תיכון חדש”, שונה לחלוטין מזה שדמיינו אלו שטבעו את המונח הזה.
נזכיר שמי שדיבר על מזרח תיכון, גם הזהיר שבניגוד למצב בין המעצמות, במזרח התיכון לא ניתן לבנות “מאזן אימה”, כיון שהמאזן יעלם ותהיה פה רק אימה. האם לישראל יש כלים לפעול נגד המציאות הזו? יש רק לקוות שכן, כותב שורות אלה רחוק מלדעת, אך ללא ספק, שזהו האתגר הראשון במעלה שמדינת ישראל חייבת לטפל בו.

שנה טובה וגמר חתימה טובה, ובשורות טובות לכם, לבני ביתכם ולכל ישראל.

קרדיט: יעקב סבג – לשעבר יועץ לענייני ערבים ביחידות המנהל האזרחי בעזה ואיו”ש