דברים אופטימיים – דברי לוחם מלבנון שיצא לריענון

חלק מהפלוגה יצאה לריענון ויש לי שתי תובנות ראשוניות שלא שוברות ב”מ. אני הולך לכתוב דברים אופטימיים, אז משהו שצריך לקחת מראש בחשבון: אנחנו רק שבוע לתוך הלחימה ודברים יכולים להשתנות מהרגע להרגע. זה לא הזמן ובטח שלא המקום לשאננות ולזחיחות.

1. יש משהו מאוד סוריאליסטי לקרוא ברשתות החברתיות על אירועים משמעותיים שהיית עד אליהם מכלי ראשון.

גללתי אחורה בערוצי טלגרם לבנונים שעוסקים במלחמה והצלבתי לתמונת המצב שאני זוכר מהסתכלות במשואה. בדומה לעזה, גם בלבנון זה לא שהקשר בין מה שהם מספרים לעצמם למציאות הוא מקרי – הוא פשוט לא קיים. קראתי על 500 הרוגים ישראליים, על 74 חיילי גולני שנכנעו ונשבו ע”י “ההתנגדות” ועוד שטויות שהוצגו כוודאיות ומאומתות בקבוצות ענק של מאות אלפי עוקבים. הכי שעשע אותי לקרוא שצה”ל תקוע על הגדר ולא מצליח לחצות גב”ל כי חיזבאללה “ממטיר על האויב הציוני גהינום,” כשכבר השתלטנו על קו בתים שני.

פסטיבל מספרי סיפורים על מלא.

2. רדואן מאוד מאכזבים. במשך שנים הפחידו אותנו מיחידת העילית של חיזבאללה, שההכשרה והציוד שלהם לא נופלים מהפלס”רים שלנו. על הנייר זה נכון, אבל נכון כמו היכולת של חיזבאללה לירות 3000 רקטות מידי יום במשך שבועות, והנה, הורדנו את נסראללה ונכנסנו קרקעית ובמקום לשבת במקלט מתחת למגדלים קורסים, אני על חצי ב’ וכפכפים שותה קולה בבריזה של האוויר הפתוח.

צריך לומר בכנות שחיזבאללה וחמאס זה ליגה אחרת. ההבדל הכי מורגש ביניהם הוא שבניגוד לחמאס, חיזבאללה אשכרה נשאר ונלחם, וזה עלה ויעלה לנו בחיי אדם.

אבל זה לא מה שציפינו. אחד היתרונות שהכי הפחידו אותנו היה הניסיון הקרבי שרדואן צברו בסוריה, אבל אחרי שנת לחימה בעזה, היתרון הזה נשחק אם לא התבטל.

כנראה שלחימה במורדים הסורים לא מכינה אותך מספיק לעימות פרונטלי עם צה”ל.

במקום סיירת מטכ”ל של אללה מצאנו את המקבילים של האלה שקופצים לתוך חישוקי אש מסרטוני התעמולה של אחרוני המחבלים משנות ה90.

באותו נושא – סייד חסן הבטיח שלא יישארו לנו טנקים, אבל בינתיים השריונרים שבעתודה מתלוננים שלא מכניסים אותם כי לא צריך. פאק באמינות.

קרדיט: ניל בר, לוחם מלבנון שיצא לריענון

קרדיט לתמונות: ערוץ הטלגרם שירה יוצרת תמונות ב-AI