הכטב”מים הזעירים הם האיום האזרחי מס’ 1

הכטב”מים הקטנים מסכנים את האנושות וזו תהיה חייבת להתמודד עם הבעיה הזו.

מדוע הם כל כך מסוכנים? זו בעיקר תוצאת האיום הכמותי, איום שנגזר מהעלויות הזניחות של יצור המוצר הזה ומהנגישות הרבה לרכש של “הצעצוע”.

 

הסבר

עלויות הייצור של הכטב”מים נמוכה מאוד (החל ממאות דולר ליח’) ולכן הם נפוצים מאוד בעולם.

הכטב”מים הזעירים נפוצים היום בהיקף של מיליוני כטב”מים(fpv) ומיוצרים בעולם בהיקף של מאות אלפי יח’ לחודש.

מעשית כל אחד יכול לרכוש בכל מקום כטב”מים זעירים מונעים ע”י מצבר חשמלי ולהפעיל אותם מיידית מהאפליקציה והטלפון הנייד/טבלט.

כטב”מים זעירים שמשתמשים בהם בדרך כלל לצילום ולמשחקים.

כך נוצרת לעיתים קרובות בעיה קטנה של הפרת הפרטיות. (קשה, לא נעים אבל ניתן לסבול זאת)

היכן הסכנה? הכטב”מ הזעיר הוא גם נשק זול, מדויק וקטלני. ניתן בקלות להשתמש בכטב”מ הזעיר לתקיפה. תקיפה שמסוגלת ומיועדת לגרימת הרג ונזק וזו כבר בעיה גדולה. הסכנה הזו מוכרת.

הסכנה שמוכרת ומובנת לכולם היא זו שמסכנת את החיילים והאמל”ח ובכלל מסכנת את כל מי שמצויים בקרבת אזורי הלחימה.

הבעיה שזו רק הסכנה המשנית.

הסכנה הגדולה ברמה של 10 מונים, משנית לסכנה שהציבור ומנהיגיו עדיין לא מבינים את עוצמת חומרתה. הסכנה שיש להיערך כנגדה היא לדרך החיים של האנושות.

 

להלן דוגמאות ספורות ממאות. אני לא חושף כאן סודות הכל ידוע:

1, כטב”מים בשירות ארגוני הפשע, העבריינים וסתם אנשים זועמים או מופרעים.

היום אין כל צורך להתקרב ליעד שרוצים לחסל או ליעד התקיפה ולהסתכן בזיהוי ולעיתים גם בפגיעה של התוקף ע”י המותקפים.

שולחים מכל מקום כטב”מ זעיר ליעד וזה לאחר שזיהה את המטרה (נייחת או ניידת וזה יכול להיות גם אדם אחד או כמה אנשים שצועדים על המדרכה) הכטב”מ מתנפץ עליהם עם הרימון שהוא נושא.

קשה עד לא אפשרי להתמודד עם כטב”מים מהסוג הזה שנמכרים היום לכל אחד בחנויות.

2, כטב”מים זעירים בשירות ארגוני ופעילי הטרור.

הסכנה היא זו שתוארה בסעיף 1 אבל כאן הסיכון גדול פי כמה מאחר והמטרה של הטרור היא לפגוע בכמה שיותר אנשים או לחסל מנהיגים.

ארגוני ופעילי הטרור יהיו בדרך כלל מאומנים יותר מהעבריינים בהפעלת הכטב”מ והם גם ישתמשו בכטב”מים קטנים שהם יקרים ומשוכללים יותר מבחינת הטווחים ויכולת תקיפה של המטרה באמצעות רש”ק כבד יותר.

החשש הגדול והמיידי כאן הוא מפגיעה במטוסי נוסעים אזרחיים וזאת במצב בו הם הכי פגיעים, בנחיתה ובהמראה משדות התעופה.

 

פתרונות

לצערי אין עדיין פתרון יעיל לבעיה הזו. אין דרך להפסיק את הייצור והפיתוח של האמל”ח הזה שניתן לייצרו גם בבית או בכל בית מלאכה.

כל האחראים על הביטחון ובכל העולם יאלצו לפתח תורות הגנה ואמצעים שיקטינו את רמת הסיכון הנוכחי.

1, אמצעים לאיתור הסכנה ולהתרעה בטרם פגיעה.

2, אמצעים ליירוט של הכטב”מ בטרם פגיעה.

3, אמצעים פסיביים להגנה נגד הסכנה אם זו עדיין לא יורטה.

האם האמצעים יפותחו וירכשו עוד בטרם יתחולל אסון כבד? לצערי לא.

הניסיון עם החרבת מגדלי התאומים בניו יורק ב 11 בנובמבר שנת 2001 (הוחרב גם אגף גדול בפנטגון) הוכיח כי רק אסון כבד גורם למנהיגים ולציבור לצאת מאזור הנוחות שלהם.

 

תוספת

כל הנכתב עד כאן תקף גם לכשב”מים הם כלי השייט הלא מאויישים.

ההבדל כאן הוא בטווחים הארוכים והמשקל של הרש”ק הכבד שניתן להרכיב על הסירות.

הסכנה למתרחצים בחופים, לספורט השיט ולכל הספנות המסחרית, גדולה מאוד.

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.      קרדיט לתמונה: רשתות חברתיות