כיצד גייס “המוסד” אח שעבד בבית החולים הראשי של חיזבאללה בביירות. חלק ב’

מאוחר יותר התקיימו שתי שיחות בין הלקוח למעסיקו, כל אחת בנות שלוש שעות, בנוכחות אדם שאינו שולט בערבית.
בשתי השיחות התמקדו בשאלה כיצד להצטרף מחדש לחיזבאללה, ומוחמד סיפר למפעיל כי הוא עבר קורסי “טירונות”, “תומכי קרב” וסיוע קרבי ראשוני וכי השתתף בלחימה בסוריה. כמו כן סיפר ​​כי עבד בעבר כשומר בבית החולים “הנביא הגדול”, בית חולים בבעלות חיזבאללה וממומן על ידם, לפני שעבד כאח במשך שנים אחדות באותו בית חולים.

הוא דיבר בהרחבה על עבודתו בחיזבאללה ומסר את שמות האחראים עליו כאשר פעל באמבולנס הצבאי בסוריה, שמותיהם הצבאיים, מפרטים, גילאים והאזורים אליהם הם שייכים. כאשר שאל אותו המעביד על מספרו האישי בחיזבאללה, השיב כי אינו זוכר זאת יותר.

המעסיק הציע למוחמד העברה לישראל, וביקש ממנו לנסוע על האופנוע שלו לגדר הגבול, כאשר המוסד יפעל להכנסתו לישראל, שם ישהה ​​כשבועיים כדי לעבור הכשרה על מכשיר אלקטרוני שיקח איתו בשובו. עם זאת, הוא סירב לעשות זאת מחשש להיחשף, ואז “אמיר” הציע לו טיול כדי לפגוש אותו בארץ אחרת.

לפני שזה קרה, הצליח ענף המידע של כוחות ביטחון הפנים הלבנוניים לעצור את מוחמד ש. ב-20 בפברואר האחרון בעיירה חרייב. בחקירתו, לאחר שנתפסו שלושת מכשיריו הסלולריים, המחשב הנייד שלו ושני התקני זיכרון (דיסק און קי), הוא הודה כי התקשר עם המוסד במהלך השנים 2023 ו-2024 ופעל בשרותו.

הוא הודיע ​​לחוקרים כי מסר למפעיליו מידע על מרכזי חיזבאללה בעיירה חרייב, קואורדינטות גיאוגרפיות למפקדה ביישוב המכונה אל-מתריה, קואורדינטות של מסגד האימאם עלי ותמונות של הכניסה והפנים של המסגד, וקואורדינטות לחוסינייה של העיירה ולמצלמות המעקב שלה. לדבריו, מעסיקיו ביקשו ממנו לעבור לשכונת א-דאחייה  כדי להתגורר ולעבוד כאח באחד מבתי החולים בו, וכשהודיע ​​להם כי אינו מעוניין בכך, התבקש להתגורר בעיירה מייס אל-ג’בל ולהגיש בקשה לעבוד כאח בבית החולים הממשלתי בעיירה.

עם התגברות המלחמה, מסר לו המפעיל קואורדינטות של שני מיקומים גיאוגרפיים לשתי נקודות שביניהם נמצאה קבוצה גדולה של חנויות בעיירה חרייב, וביקש ממנו מידע על חנויות אלו ועל בעליהן. ואכן, הלקוח צילם את החנויות הנדרשות, לרבות אולם תצוגה לרכב, חנויות לממכר טלפונים סלולריים, בשמים ופרחים ומינימרקט. הוא התבקש גם לפקח על חנות לממכר טלפונים סלולריים בעיר סראפנד, אך הוא לא ביצע את המשימה, והתעקש שיקבל כסף לפני כן.

הסכום הכולל שקיבל הלקוח ממעסיקיו היה 7,500 דולר, בנוסף ל-4,000 דולר שהיו אמורים להימסר לו בדואר באזור רומיילה, אך הוא לא מצא את חבילת הכסף.

הלקוח הודה כי לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, מעסיקו התעקש שוב ושוב על הצורך לעבור לישראל כדי לעבור הכשרה במכשיר אלקטרוני לשימוש בו במשימות אחרות. כמו כן, הוא התבקש להשתמש ב-VPN תוך כדי תקשורת איתו בוואטסאפ, ולהפעיל מצב טיסה בטלפון שלו לפני שהגיע לנקודת היעד .

בשיחות שנמצאו בטלפון של הסוכן ניתן היה להבחין כי המפעיל הישראלי היה מעוניין לדעת את הפרטים הקטנים ביותר לגבי המחסומים באזור, כגון: מיקום המחסום, הגורם האחראי (ביטחון פנים, צבא לבנון, UNIFIL, חיזבאללה), המספר המשוער של אלמנטים במחסום, אילו שאלות שואלים אנשי המחסום, האם תושבי האזור מגלים חשדנות כלפי זרים?

מוחמד הודיע ​​לחוקרים כי הוא מחק את ההודעות שהחליף עם מעסיקו בכתובת הדואר האלקטרוני שהאחרון מסר לו, ודרכה הטילו עליו משימות.

הוא טען כי לא ידע את זהותו של “אמיר” הישראלי עד לאחר שקיבל את התשלום השני בג’וניה. הוא ציין כי הוא המשיך לשתף פעולה בשל הצורך הדחוף שלו בכסף, וטען כי לא מסר למעסיקו את כל המידע שביקש לאחר פרוץ המלחמה. השופט החוקר הצבאי הראשון, פאדי סואן, סבר כי מעשהו של הנאשם מוחמד לתקשר עם סוכני המוסד הישראליים ולמסור להם מידע ביטחוני וצבאי בתמורה לסכומים כספיים מהווה את העבירה הפשע הקבועה בסעיף 278 לחוק העונשין, ועונשה הוא עבודת פרך זמנית, החל ממאסר של 3 שנים, כאשר העונש המרבי הוא 15 שנים.

קרדיט: אלג’נוביה