הכלכלה האמריקאית: נחיתה רכה או קשה? דעה!

מעשה שהיה כך היה: בשיעור היוגה של סוף השבוע האחרון אחד המתאמנים עלה לעמידת ידיים ולרוע המזל לא הצליח לשמור על שיווי משקל, נפל ושבר את עצם האגן. באופן טבעי, כל מי שהיה בחדר באותו הרגע נבהל.

כותב שורות אלו אף הגיע כתוצאה מהאירוע לשתי מסקנות חשובות: הראשונה היא שספורט זה לא בריא. השנייה היא שלפעמים יש קונצנזוס שהנחיתה היא קשה.

בכל הנוגע לדיון לגבי תוואי הנחיתה של המשק האמריקאי לעומת זאת, נדמה שאין קונצנזוס של ממש לאחר אסופת הנתונים שהתפרסמה במהלך השבוע שעבר.
אז האם ארה”ב בדרך לנחיתה רכה או קשה? כמו במקרים רבים, הדיון הסמנטי כשלעצמו הופך להיות די מיותר אם לא מגדירים כמו שצריך מה בדיוק המשמעות של המושגים בהם משתמשים הצדדים (הדוגמה האחרונה שאפשר להיזכר בה היא הדיון על האם האינפלציה זמנית או קבועה, כאשר לפי הפד ה”זמניות” של האינפלציה יכולה להימשך גם שנתיים ולפי חלק מהמשקיעים ממש לא).

 

אז מה ההבדל בין “נחיתה רכה” ל”נחיתה קשה”? הקריטריון הראשון והמקובל ביותר לבחון את ההבדל בין ההגדרות הוא האם המשק האמריקאי בדרך למיתון או לא. היתרון של הקריטריון הזה הוא בכך שהוא טכני ואבסולוטי. אם יתברר שהכלכלה האמריקאית התכווצה במשך שני רבעונים ברציפות אז ניתן יהיה לומר שהיא חוותה מיתון ואז ניתן יהיה לומר שהנחיתה הייתה קשה. החיסרון בקריטריון הזה הוא שהכל קורה בדיעבד ועד שנגלה שהיה מיתון יכול להיות שכבר בכלל הנחיתה הסתיימה והמשק חזר להמריא. בדיוק בגלל זה השווקים התרגשו מהעלייה שנרשמה בשיעור האבטלה ביולי ל-4.3% ומההפעלה של כלל סאהם שאומר שאם הממוצע התלת חודשי של האבטלה עולה תוך פחות משנה ב-0.5% אז המשק נכנס או ממש עומד להיכנס למיתון.

עם זאת, האם מיתון בו היחס בין מספר המשרות הפנויות למספר המובטלים עומד על 1.2 הוא מיתון של נחיתה קשה? כנראה שלא. האם מיתון בו רוב העליה באבטלה נובעת מזה שיותר ויותר אנשים חוזרים לחפש עבודה הוא מיתון של נחיתה קשה? כנראה שלא. ואולי חשוב יותר – האם מיתון שבו שיעור האבטלה יעלה לכ-5%-5.5% ואז חוזר לרדת כי הפד הפחית ריבית הוא מיתון של נחיתה קשה? כנראה שרובכם הייתם מסכימים שפשוט מדובר על עוד מחזור כלכלי שאין שום סיבה להתרגש ממנו ואולי אף הייתם נותנים קרדיט לפד על ניהול המדיניות המוניטארית שלו בשנתיים האחרונות.

אם כך, מדוע השווקים התרגשו כל כך בשבוע שעבר אחרי דו”ח התעסוקה? כי השאלה היא לא אם יש נחיתה קשה או נחיתה רכה אלא האם הנחיתה קשה יותר ממה שהשווקים ציפו לה. לצורך העניין, אם אותו בחור מסכן בשיעור יוגה היה נזהר יותר ולא עולה לעמידת ידיים כאילו הוא קרן סל על מדד נאסד”ק 100 פי 3, סביר להניח שהכאב היה פחות חד. בהתאם לכך, שאלת המיתון היא לא השאלה הנכונה אלא התוואי הצפוי לגידול ברווחי החברות. תוואי זה להערכתנו עדיין גבוה מדי כאשר המכפילים במדדי המניות הגדולים גבוהים בקנה מידה היסטורי, גם אם לוקחים בחשבון את המשקל של סקטור הטכנולוגיה. גם בהינתן תרחיש של מחזור כלכלי “רגיל”, מדדי המניות צריכים לעבור תמחור מחדש לכזה שמתאים יותר לצמיחה בשנים הבאות.

מצד שני, חצי הכוס המלאה היא שאנו מניחים שאין סיכונים משמעותיים שיכולים להפוך את המיתון הצפוי למשבר. בנוסף, הלחצים הדיס-אינפלציוניים בשנים הבאות מכיוון סין, הדמוגרפיה והתפתחות והטמעת ה-AI יאפשרו לריביות בעולם להיוותר נמוכות יחסית ולאפשר צמיחה יפה בחלק הבא של המחזור הכלכלי.

Why is the US economy so resilient? | Counting the Cost - YouTube

קרדיט: ערוץ הטלגרם מנועי הכסף   קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות – אלגזירה