על מגילת איכה והמלחמה. דעה
שנים רבות קראתי את מגילת איכה בבית הכנסת שלנו. תמיד ראיתי בה אות אזהרה מהעבר. מעולם לא דמיינתי שתיאורי החורבן הקשים מנשוא הכלולים בה – “עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי, לִפְנֵי-צָר” (=התינוקות היהודים נלכדו בשבי הצוררים), ” שִׁמְעוּ-נָא כָל-עמים הָעַמִּים, וּרְאוּ מַכְאֹבִי–בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי, הָלְכוּ בַשֶּבִי”, ” בִּלַּע אֲ-דֹנָי וְלֹא חָמַל, אֵת כָּל-נְאוֹת יַעֲקֹב (=המקומות הנאים בארץ הושמדו) –הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ מִבְצְרֵי בַת-יְהוּדָה הִגִּיעַ לָאָרֶץ (=מבצרי ההגנה קרסו); חִלֵּל מַמְלָכָה, וְשָׂרֶיהָ (=שם המדינה ומושליה חוּלל)”, “וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי-עָיִן (= החמודים נרצחו)”,– יהפכו למציאות חיינו בימינו.
אך קרה מה שקרה. ובעזרת המגילה הקשה הזו אני מנסה להבין מהי הרלוונטיות שלה לימינו. דומני ששני רעיונות נוספים שמובעים ב”איכה”, יכולים ללמד אותנו רבות.
מגילת איכה נכתבה על פי המסורת בידי ירמיהו הנביא בשלהי בית ראשון לפני כ-2,500 שנה. בתמצית, ירמיהו חזה את נפילת ירושלים וממלכת יהודה בידי הכובש הבבלי. אך נבואותיו הלכו נגד הזרם וסתרו את מה שאנשים רצו לשמוע.
כמו נביאים אחרים, ירמיהו ניסה להזהיר. לא רק שלא שמעו לו, אלא שכנגדו, התייצבו “נביאים” אחרים, ו”חזו” את ההפך. הם טענו שיהיה טוב, שהחורבן לא יבוא, שהאויב לא בפתח, שאפשר להפטיר כאשתקד. או כלשונו, ” נְבִיאַיִךְ, חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל… וַיֶּחֱזוּ לָךְ, מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים”. ‘הכל טוב. למה אתה מפחיד את העם’? הם טענו נגדו. והוא השיב, ‘האסון בפתח”. ירמיהו נענש על ידם, הושלך לכלא, ועונה כמעט עד מוות. התהליך הנפשי שעבר, מתואר בפרק ג’, והוא מרתק בפני עצמו.
לענייננו, גם לפני 2,500 שנה כל מלך וכל ממלכה, נזקקו ל”מומחים” ו”יועצים”. וכאז כן היום, היו קבוצות שהתווכחו ביניהם. בדיעבד, אנחנו יודעים מי צדק ומי טעה אז. גם כיום, כשמביטים לאחור על המהלכים של מדינת ישראל מול אויביה בעשורים האחרונים, ברור לגמרי שבגדול המומחים טעו. ולא רק בצד אחד במפה. כלומר, אין ספק שההתנתקות ועסקת שליט היו טעויות קרדינליות, ששיחקו לידי חמאס, וידוע מי הכוחות שדחפו להם.
ועדיין, מי ידע לומר שמימדי הקטל בערים וביישובים בנגב יהיה כל כך גדול ומפלצתי? מי בישראל זעק כנגד הקטנת הצבא והרים את דגל ההתנגדות לכך לראש התורן? מי יצא נגד ההסתמכות הבלעדית על האמצעים הטכנולוגיים? מי קרא לצאת למכה מקדימה נגד חמאס ולא חשוב המחיר? מי ידע לומר שהזוועות המפלצתיות המתוארות במגילת איכה יתפרצו עלינו אחת לאחת, מגיהינום המנהרות של עזה, עד שכל העולם יוכה בתדהמה?
כדברי הנביא, “שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן, בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב”, “סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם, כָּל-עֹבְרֵי דֶרֶךְ–שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם, עַל-בַּת יְרוּשָׁלִָם: הֲזֹאת הָעִיר, שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי–מָשׂוֹשׂ, לְכָל-הָאָרֶץ?!. פָּצוּ (=פתחו) עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל-אֹיְבַיִךְ–שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ-שֵׁן, אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ; אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ, מָצָאנוּ רָאִינוּ”. כלומר, צופים ניטרליים, ספקו כפיים, שרקו ונענעו את ראשם בהלם. האויבים לעומת זאת אמרו מפורשות, “ליום זה חיכינו”.
אלה משפטים שנכתבו לפני שנים וחצי מיליוניומים וכאילו מתארים מה קרה במערב הנגב בשמחת תורה.
מה הלקח? ובכן, עבורי לפחות הלקח הראשון הוא קודם כל להטיל ספק בדברי “המומחים”. לחפש את האמת בנרות, ולא להיסחף בזרם. בשום זרם.
הלקח השני, הוא היצמדות למסורת היהודית. בסקאלת האמונות והדעות בישראל, הצד שהיה מחובר יותר לזהותו, בכל זאת פחות מופתע ממה שקרה בשמחת תורה – גם בגלל מקורות כמו מגילת איכה. עולמו האידיאולוגי והערכי לא חרב עליו. כלומר, החכמה היהודית שהצטברה לאורך הדורות הוכיחה את עצמה גם בפעם הזו. זה לא אומר שכולם צריכים לחזור בתשובה, אבל בהחלט כן לדעת מה השורשים שלנו.
זה מה שציפה ירמיהו ומה שנתן לו את העוצמות לנבא אמת.
קרדיט: ערוץ הטלגרם של העיתונאי אריאל כהנא קרדיט לתמונות: ערוץ הטלגרם היוצרים AI