קצרצר לפרשת בלק – אמר ר’ יונתן [זקס] איך נתרום לעולם – בשמירת ייחודנו או בהתמזגותנו?

בס”ד
קצרצר לפרשת בלק – אמר ר’ יונתן [זקס]: איך נתרום לעולם – בשמירת ייחודנו או בהתמזגותנו?
בפרשתנו מסופר על בלעם הנביא-הקוסם שנשכר כדי לקלל את עם ישראל, אך ה’ שתל בפיו דווקא ברכות לעם. בתוך דבריו אמר בלעם: “הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב”. מה כוונתו?
הרב זקס מפנה אותנו לפירושו של הנצי”ב לפסוק שלא בדרך הפשט: עם לבדד – ישכון, [אך אם] בגוים – לא יתחשב. וזה הרעיון: כשעם ישראל אינו מתערב בסביבה הנוכרית, אלא שומר על ייחודו – הוא מצליח להתקיים; אך פרדוקסלית, דווקא כשהוא מתבולל בחברה הכללית, זו אינה מחשיבה אותו ומוציאה אותו מן הכלל.
הרב זקס מראה שהערכה דומה כתבו גם פינסקר והרצל (“ניסינו להתערב בגויים שכנינו בכל מקומות מושבותינו ולהיות כמוהם, לבלי השאר בידינו מכל אשר לנו רק אמונת אבותינו בלבד; אך דחו אותנו בשתי ידיים”). הרב מציין, שבין הנצי”ב מכאן לבין פינסקר והרצל מכאן היו הבדלי השקפה רבים, אך בנקודה זו הם הסכימו, והיא כלשונו: “התבוללות איננה תרופה לאנטישמיות. אם אנשים אינם אוהבים אותך בגלל מה שאתה, הם לא יאהבו אותך יותר כשתעמיד פנים כשאתה מה שאינך”. האנטישמיות היא מחלה ותיקה, ויהודים לא יצליחו לרפא אותה (הם אינם הסיבה לה אלא האובייקט לשנאתה!), אלא רק החולים עצמם.
הרב מסיים בקריאה לא לוותר על הייחודיות שלנו, והיא דווקא מקדמת את החזון האוניברסלי שלנו. “רק מתוך זהותנו הייחודית אנחנו יכולים לתרום לאנושות את תרומתנו הייחודית”.
(ראו: הרב י’ זקס, רעיונות משני-חיים, עמ’ 189-185.)
(הערה למעוניינים להתעמק: עיינו-נא גם במאמרו “עם לבדד ישכון?” [ שיג ושיח, ב, עמ’ 212-209] והרהרו אם יש מתח בין שני מאמריו.) בברכת שבת שלום ובשורות טובות לעמנו ולמדינתנו.

קרדיט: הפרופסור אמריטוס עמוס פריש – ראש החוג לתנ”ך באוניברסיטת בר אילן לשעבר

קרדיט לתמונות: ישיבת ההסדר קרני שומרון   וערוץ AI תמונות