מה האינטרסים של ישראל וחיזבאללה לפתוח במלחמה גלויה ובהיקף מלא? דעה!

נתחיל מהסוף – ישראל (הצבא והממשלה) לא מעוניינת להיכנס למלחמה עצימה מול לבנון בעת הזו ובתנאים הקיימים (לגיטימציה פנימית וחיצונית, מצב המשק, מצב הצבא אחרי עזה, חימושים, איומים סביבתיים ועוד).
ברקע המלכוד שנוצר של מלחמת התשה שכוללת פינוי יישובים וצורך ממשי להשיב את התושבים לביתם תוך הבטחת הביטחון.
“הבטחת הביטחון ” היא סיסמא שאין מאחוריה כלום לעניין תושבי הצפון מאחר ואת האיום העיקרי והישיר עליהם, היינו יכולת נ”ט ויכולת חדירה מקומית ליישוב לא ניתן יהיה למנוע לחלוטין גם לא אחרי מלחמה עצימה ובטח לא אחרי משהו מתוחם לדרום.

זה שהצבא רוצה לכאורה לייצר פעולה מתוחמת לדרום ליטאני זה נחמד אבל לא מחזיק מים. אין באמת תסריט כזה אלא אם מישהו יודע לתאם את זה מול חזבאללה אבל אז זו אחיזת עיניים לעניין יכולות האש של הארגון שמאיימות משמעותית על ישראל הרבה יותר מאופציית הנ”ט על יישובי הצפון. בפעולה מתוחמת לא ניתן לטפל כלל באיום הטילים על ישראל.

וכך חוזרים למצב הנוכחי שמלווה אותנו מתחילת המערכה פחות או יותר ומטרתו היא לייצר איום מול חזבאללה במלחמה כוללת (דרך האמריקאים והצרפתים ומי לא, איום שלאחרונה מתהפך גם עלינו על מנת שלא נצא למערכה כזו). מטרת פעולה מתוחמת היא רק לייצר מצג שווא שיספק את התושבים בצפון שלא מאמינים בצה”ל אבל זה לא ייתן מענה ויחריב להם את הבתים שעוד נותרו עומדים. מלחמה עצימה תוביל בסוף היום לאותו הסכם בדיוק שגם אותו לא ניתן לאכוף ולמחרת המלחמה הארגון יוכל להציב תצפית ונ”ט באל חיאם מול מטולה (הוא אולי לא יפעיל את היכולת במשך כמה שנים אבל האיום יישאר).

ישראל לא התכוונה ולא רצתה בשום שלב ליזום מלחמה בלבנון בהבנה שלאירוע כזה אין לגיטימציה עולמית ופנימית (תחת ממשלה שהיא לא ממשלת אחדות רחבה) מה גם שאופציה כזו מנוגדת לתפיסת הביטחון של ישראל מזה עשורים.

מה שכן השתנה מאז אוקטובר לטובה ולרעה זה שחמאס, כאיום דרומי, לא קיים יותר (ירי משמעותי של תל”מס, יכולת פשיטה קרקעית כזו או אחרת בהחלט יכול להיות גם אם סיכוייו נמוכים) וניתן לתת את מלוא הקשב הטקטי ללבנון והשינוי לרעה הוא מעורבות איראן ושלוחיה שלאחר ליל הטילים חצו את מחסום הפחד ובמערכה צפונית יבואו לידי ביטוי באופן ממשי מסוריה, עיראק, תימן ,וכשחיזבאללה יעשה סימני מצוקה גם מאיראן עצמה. זה שינוי משמעותי במתאר המלחמה שישראל נערכה מול לבנון והוא מחייב את התמיכה האמריקאית המלאה שלא ממש קיימת כיום.
נוסיף לזה את המניעה האמריקאית להשמיד תשתיות לבנוניות ואנחנו מקבלים מערכה שסיכויי הניצחון בה לא גבוהים בסופה ולאחר מחיר כבד לא נגיע לאיזה ביטחון מובטח והסרת האיום, במקסימום ,שהוא לא מבוטל ,נייצר הרתעה ארוכה של עוד עשור שאולי נקבל גם עכשיו בלי מלחמה רק על בסיס מה שחטף הארגון במסגרת סבב הלחימה האחרון (תקיפות לא מבוטלות שיחייבו אותו להיערך מחדש ולמצוא את הפרצות שהביאו לחיסולים וסיכולים איכותיים).

באיזה מתאר כן נגיע למלחמה (שבהחלט נערכים אליה במלוא הכוח והרצינות)? אם הארגון יעשה טעות ויפעל ראשון או יעשה טעות בתגובה שלו ויחצה קו או כל פעולה שתאפשר לישראל למנף תקיפה רחבה ואיכותית שאחריה הארגון יהיה זה שיחליט האם הוא סופג בשקט או יוצא למערכה (שחזור 2006) ואז נהיה במצב של יתרון.
מה שאפשר לעשות בינתיים זה להעלות את רף החיסולים והתקיפות במטרה לגרות את הארגון לפעולה וגם זה מצב של יתרון.

קרדיט: גיא    – הפרשן הצבאי של אתר נציב.נט    קרדיט לתמונות : שירה – יוצרת תמונות בבינה מלאכותית