איך עובד יירוט כטב”מים? השלבים והאתגרים
שואלים אותי הרבה מה אני חושב שצריך לעשות מול הכטב״מים של חיזבאללה שחלקם חודרים את מערך ההגנה האווירית ופוגעים בצפון. אני לא מתכוון לענות כאן. אבל כשירות למתעניינים ודנים בנושא, להלן שרשור תאורטי שמסביר איך עובד יירוט, מה שלביו ואתגריו ולמה השיח הציבורי לא ממוקד בהכרח במה שחשוב.
קרדיט: דובר צה”ל
השלב הראשון ביירוט הוא גילוי – אי אפשר ליירט איום כשלא יודעים שהוא קיים. מאז מלחמת העולם השנייה האמצעי היעיל ביותר וכמעט בלעדי לגילוי הוא מכ״ם (מגלה כיוון ומרחק). זה מכשיר ששולח לחלל האוויר גל רדיו, כשהגל פוגע בעצם מעופף יש הד שחוזר לכיוון המכ״ם ומאפשר לדעת על קיומו מיקומו.
קרדיט: רשתות חברתיות
למכ״ם יש מגבלות. ככל שהמטרה יותר רחוקה ויותר קטנה כך קשה יותר לגלות אותה. גם ככל שהמטרה טסה יותר נמוך, כי ההד ממנה ממוסך על ידי הד שחוזר מהקרקע או מוסתר לגמרי. מכ״מים גם מתקשים בגילוי מטרות שנעות לאט (לפיזיקאים – הסיבה היא שההפרדה מעצמים נייחים מתבססת על אפקט דופלר).
קרדיט: רשתות חברתיות
אחרי גילוי מוצלח עוברים לשלב העקיבה. המכ״ם שגילה מתחיל לעקוב אחרי המטרה ולדייק את המיקום שלה, או שהוא מעביר את המידע למכ״ם אחר שזו ההתמחות שלו (בתמונה – מערכת SA-22 רוסית, המלבן הבולט הוא מכ״ם גילוי והעיגול בין הטילים הוא מכ״ם לעקיבה).
קרדיט: משרד ההגנה הרוסי
השלב הבא הוא זיהוי עמית-טורף. צריך להבין האם המטרה שעוקבים אחריה היא איום או שמדובר בכלי טיס ששייך לנו, כלי טיס אזרחי, להקת ציפורים או ענן סורר. מצליבים מידע מוגבל מהמכ״ם עם מידע מסנסורים אחרים ומערכות בקרה. טעות בזיהוי יכולה להוביל לאסון כמו מטוס הנוסעים שהופל באיראן ב-2020.
קרדיט: תסנים
לאחר זיהוי ודאי ממשיכים לעקוב עד שהמטרה נכנסת לטווח ההרג של מערכת יירוט (יכול להיות טיל קרקע-אוויר, מטוס, תותח נ״מ או אפילו לייזר). אז מתבצע שיגור לעבר האיום (אני אתאר מנקודת המבט של יירוט עם טיל אבל העקרון דומה לאמצעים אחרים).
קרדיט: רשתות חברתיות
הטיל מנווט לעבר המטרה (יש כמה שיטות שונות, לא אכנס לזה כאן) אבל כמעט אף פעם לא מצליח לפגוע בה ישירות (למעט כמה יוצאי דופן) ולכן חולף לידה. בניגוד לסרטים, אחרי החליפה הטיל לא יכול לחזור אחורה ולנסות שוב. לכן הטיל משתמש במרעום קרבה, שזה סנסור שתפקידו לפוצץ את הטיל ממש ברגע החליפה.
קרדיט: רשתות חברתיות
התזמון פה קריטי, במקרים רבים טעות של אלפית שנייה תכשיל את היירוט. הפיצוץ של הטיל שולח רסיסים שעפים לכיוון המטרה ומחוררים אותה. אם הנזק גדול מספיק (מה שלא תמיד קורה) המטרה תיפול, ולאחר וידוא שזה עבד (BDA) התהליך מסתיים.
קרדיט: רשתות חברתיות
כל השלבים שתיארתי פה (ועוד כמה שלבים טכניים חשובים שדילגתי עליהם בהסבר) חייבים לקרות בפרק זמן קצר מאוד. ככל שהזמן מתארך, גובר הסיכוי שהמטרה תשלים את משימתה, תחמוק, העקיבה תתנתק או שיופעלו אמצעי נגד (כמו תמרוני התחמקות או לוחמה אלקטרונית).
אז מה התובנות שאפשר ללמוד מהבנת התהליך הזה? הראשונה, שזה תהליך טורי ולכן חלש יותר מהחוליה החלשה שלו. אפילו אם יש עשרה שלבים שכולם מצטיינים ברמה שהם מצליחים 9 מ-10 פעמים (90%), עדיין הסיכוי שכל השלבים יצליחו בזה אחר זה הוא 34% בלבד.
קרדיט: רשתות חברתיות
התובנה השנייה, היא שחצי מהתהליך קורה בכלל לפני שיגור, בגילוי, בעקיבה ובזיהוי. גם אם יש לכם את טיל היירוט בטוב בעולם או תותח נ״מ מעולה זה לא יעזור מול כשל בשלבים הראשונים. למשל לפי הדיווחים באירוע בחורפיש השבוע אפילו אזעקה לא הייתה.
התובנה השלישית היא שבכל הקשור להגנה אווירית, היתרון מצוי בידי התוקף. הוא שבוחר את השיטה, העיתוי והמקום ומספיק שימצא פרצה רק באחד השלבים כדי להביס את ההגנה. המגן צריך כל הזמן להגיב מהר ולהתאים כל אחד מהשלבים לכל שינוי שבוצע אצל התוקף.
והערה לסיום בעניין פעוט אך שמציק לי בעין בכל פעם שאני נתקל בו בעיתונות או בפיד. עכשיו שאתם בוגרי השרשור אתם יודעים שמה שמופיע בתמונה זו לא ״סוללת כיפת ברזל״. זה רק משגר, הרכיב הכי פשוט והכי פחות חשוב בסוללה. המוח האמיתי זה המכ״ם והשליטה (האויב יודע את זה כמובן).
קרדיט: ויקיפדיה
למודאגים אציין שכל המידע בשרשור זה מוכר ומפורסם בספרות הצבאית וההנדסית בכל העולם. אין פה שום עניין סודי שקשור ספציפית לצה״ל.
אז לכל מי שיש לו דעה נחרצת לגבי בעיית הכטב״מים ומה הפתרון, בין אם זה וולקנים או כל דבר אחר, תכירו שזו בעיה עם הרבה ממדים ולא בטוח בכלל שאתם עונים על חלק רלוונטי מהבעיה. (קרדיט: Daniel Bachmat ערוץ @DanielBachmat קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות )