סיכול המתקפה האווירית של איראן כמקדם מכירות של תעשיית הנשק הישראלית

אנחנו נמצאים (גם) בהתנגשות כלכלית בין שתי תעשיות נשק מובילות בעולם: הישראלית והאיראנית. בשתי המדינות, מדובר גם על ענפים כלכליים מרכזיים בכלכלת המדינה – וגם על מנוף משמעותי ביחסים הבינלאומיים ובהשפעה האסטרטגית שלהן.

איראן ערכה מפגן קידום מכירות – 100% מהנשק ששוגר היה תוצרת איראן – שעלה (לפי הערכות) כמיליארד ש”ח, והפך לחרב פיפיות. 50% מהטילים (לפי אנליסטים זרים) כשלו בשיגור או בדרך, לפחות אחד התפוצץ על כן השיגור והרג חייל, חלקם נפלו על מטרות בשטח איראן, רובם יירטו, הנזק שהם גרמו היה שולי. זה לא ממש קידום מכירות אפקטיבי. אף מדינה לא רוצה לשלם את מיטב כספה על תוצאות כאלה.

ישראל, לעומת זאת, ערכה מפגן יירוט משולב עם ארה”ב, שעלה לה 4-5 מיליארד ש”ח, וללא ספק יחזיר את ההשקעה עשרות מונים – כל מדינה, מאיסלנד ועד בחריין, רוצה יכולות שמאפשרות להתמודד בהצלחה עם מטח של 60 טון חומר נפץ ב- 300 חימושים שונים. זה לא רק עניין של הזמנות בטריליונים בתעשיות הביטחוניות – זה עניין מדיני כי כל מדינה מתונה שחוששת מאיראן במזה”ת (כלומר, כל המדינות המתונות) רוצה להיות מתחת למטריה כזאת, גם טכנולוגית, וגם מבחינת איגוד הכוחות, בין ישראל, ירדן, המפרציות ומדינות המערב, שעבד בשטח.

בפרק הבא, ניתנה לישראל ההזדמנות לקדם מכירות בעולם של משפחת מוצרים חדשה, התקפית. הדיון על התגובה ואופיה מעוצב בוודאי גם משיקולים כאלה, ובצדק. האם ישראל תבחר להראות יכולת התקפית אווירית בעומק איראן, למרות שהמטוסים אמריקאים? זאת בהחלט אפשרות שיכולה גם לקדם מכירות של מערכות חימוש ישראליות וגם תשמח דמויות מסויימות במימשל האמריקאי. אבל ישנן אפשרויות נוספות: שימוש בטילי קרקע – קרקע ישראלים שמעולם לא היו בחזית הצבאית ייתן הזדמנות ראשונה לשווק לעולם גם מערכות נשק כאלו (אם יצליחו), אבל ייתכן שהאופציה המסקרנת ביותר מבחינה זו היא דווקא מתקפת סייבר, שיכולה להדהים את העולם בדברים בלתי צפויים ולהעמיד בתור את מדינות העולם לקנות יכולות כאלה.

בקרוב נראה.

קרדיט: תום ווגנר מקבוצת נציב    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות